דום הנשימה הראשון ארע לתינוק בחדר הלידה. האם רשלנות רפואית?

בשעה טובה מגיח תינוק חדש לאוויר העולם. אך במקום הבכי המרגיע והפעולות לסיום הלידה, הצוות הרפואי מפנה את תשומת לבו להפסקת נשימה, דום נשימה או תשניק שאירעו לתינוק בחדר הלידה, דקות ספורות לאחר שנולד.

האם בוצעה פעולה שסיכנה את חיי היילוד במהלך הלידה? האם מדובר בבעיה מולדת? מתי ואיך יודעים האם זו רשלנות רפואית? במאמר הבא ננסה לענות לגבי אחת מהסוגיות המורכבות ביותר בתחום רשלנות הלידה.

הכל היה תקין בדקות הראשונות

האם הטיפול שניתן לתינוק ביממה הראשונה לחייו היה רשלני והוביל להיווצרות נזקים חמורים וצמיתים? מעשה ביולדת שהגיעה לבית החולים עם צירים. הריונה היה תקין והיא אושפזה להשגחה ונערכו לה בדיקות שלא העלו כל בעיה חריגה.

הלידה התרחשה ארבעה ימים לאחר מכן, באופן וגינלי וספונטני לחלוטין, ללא נוכחות של רופא. התינוק נולד עם ציון אפגר טוב (8 מתוך 10) והועבר למחלקת "מעבר" – מחלקה ייחודית השייכת לבית החולים שיבא תל השומר, בה שוהים יילודים שזה עתה נולדו.

כחמש דקות לאחר הגעתו של התינוק למעבר, התגלה כי הוא סובל מהפסקה נשימתית והרופא הבכיר במחלקה הגיע מיד למקום וביצע טיפול. מצבו של התינוק הוטב, אך 20 דקות לאחר מכן התרחש אירוע נוסף, לאחריו הועבר התינוק באינקובטור לטיפול נמרץ.

לאחר אירוע שלישי במספר, הוא חובר למכונת הנשמה. התינוק שוחרר לאחר 52 ימים בבית החולים וכשהיה בן 1.2 אובחן עם שיתוק מוחין המהווה נכות צמיתה בשיעור 100%.

על פי התביעה, הפסקת הנשימה הראשונה (אפניאיה) התרחשה באורך ארוך וקשה ושמצבו של התינוק הלך והידרדר במשך שעתיים במחלקת המעבר, עד שהועבר לטיפול נמרץ.

בית החולים טען כי האפניאה הראשונה הייתה קלה וטופלה מיידית. בנוסף צוין, כי מאחר שהאירוע התרחש חמש דקות לאחר ההגעה ליחידת המעבר, לא תועדה שעת הקבלה במחלקה והיא למעשה פונקציה לשהותו של התינוק בחדר הלידה.

דום הנשימה הראשון ארע לתינוק בחדר הלידה. האם רשלנות רפואית
דום הנשימה הראשון ארע לתינוק בחדר הלידה. האם רשלנות רפואית

מהי אפניאה?

אפניאה מוגדרת כתופעה רפואית שבמהלכה מתרחשת הפסקת נשימה רציפה של 15-20 שניות ומעלה. למעשה, הנשימה התאית בשלב זה מתפקדת כסדרה, אך שרירי הריאות לא פעילים, מה שמונע את אספקת החמצן לגוף.

בעקבות האפניאה, רמת החמצן בדם צונחת בעוד שרמת הפחמן הדו חמצני דווקא עולה. אם המחסור בחמצן במחזור הדם מגיע לכדי 3-4 דקות, הוא עלול לגרום לנזק מוחי בלתי הפיך ואף למוות.

לאפניאה יש מספר גורמים: חסימה בקנה הנשימה, טראומה גופנית ושימוש בסמים (במיוחד סמים אופיאטיים). מקרה שבו תינוק שזה עתה נולד סובל מאפניאה, מחייב טיפול מהיר ומקצועי והשגחה רפואית קפדנית לאחריו. ברוב המקרים ההתקף נגרם כתוצאה מריפלוקס קיבתי, או בעקבות זיהום בדרכי הנשימה, בעיה בקצב הלב או פרכוסים.

 

דרכי הטיפול בדום נשימה

באופן כללי, דום נשימה מגביר את הסיכון ללקות בהתקפי לב, לחץ דם גבוה, אירועים מוחיים ותופעות קשות נוספות, אך אפשרי לטפל בו באמצעות מכשור ופעולות מתאימות, לרבות החייאה, מסיכת CPAP ומשקפי חמצן. תינוקות שאובחנו עם אפניאה בעקבות ריפלוקס, יטופלו באמצעות השכבה על הבטן במנח ראש מוגבה.

אם מדובר בזיהום ויראלי בדרכי הנשימה, יתרחש טיפול באינהלציות ומכשיר אדים על פי צורך. פרכוסים או הפרעות בקצב הלב יצריכו מתן טיפול תרופתי בהתאם.

 

רשלנות, חצי רשלנות

בחזרה למקרה העגום בו לקה התינוק שזה עתה נולד בשלושה התקפים קשים וחמורים, שהביאו לכדי שיתוק מוחין: בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע כי בית החולים והצוותים הרפואיים לא התרשלו בלידה או בטיפול שניתן לתינוק.

הטיפול היה בהתאם לסטנדרטים הנדרשים ואופן ההנשמה שלו לא מעיד על רשלנות רפואית. בנוסף, לא הוכח הקשר הסיבתי המתבקש בין הנזקים שנגרמו ליילוד לבין הרשלנות לה טענו הוריו.

הורי התובע הגישו ערעור על פסק הדין בבית המשפט העליון, שם הוא התקבל באופן חלקי: העברת התינוק לטיפול נמרץ רק כעבור שעה וחצי מהתרחשות אירוע האפניאה השניה וכשעתיים מהאירוע הראשון אכן מעידה על רשלנות.

כתוצאה מכך, התיק חזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע האם לאור קביעת בית המשפט העליון, מתרחש קשר סיבתי בין הנזק לבין הרשלנות.

הפעם נקבע, כי התקפי הנשימה אינן הגורם לשיתוק המוחין אלא התוצאה משיתוק המוחין עצמו. נקבע כי הנזק המוחי של התינוק נגרם טרם לידתו ומסיבות בלתי ידועות. לפיכך, נקבע שלא מתקיים קשר סיבתי בין הרשלנות שבהעברת התינוק בין מחלקות לבין הנזק המוחי שנגרם לו.

שוב התגלגל התיק לפתחו של בית המשפט העליון, מאחר והתובעים ערערו על פסק הדין. הורי הילד טענו כי האפניאות הן שחוללו את הנזק המוחי שנגרם לתינוק וזהו איננו נזק שנגרם טרום לידתו.

לשיטתם, קשיי הבליעה והפסקות הנשימה היו ממושכים והתרחשו זמן קצר ממועד הלידה, דבר שמעיד על כך שזו אינה פגיעה מולדת אלא נזק שהתרחש לאחריה. בנוסף נטען, כי התרופות שקיבלה האם (פטידין ופרנגן) מכילות תופעות לוודאי כמו דיכוי הנשימה ורפלקס הבליעה.

 

העליון קבע: האפניאה היא תוצאה של רקע חסימתי

לאור העדויות וחוות הדעת הרפואיות שנשמעו בבית המשפט העליון, נקבע כי על מנת שייגרם נזק מוחי לתינוק בעקבות היעדר חמצן, על כל אפניאה להימשך דקות ארוכות ללא תגובה טובה של התינוק לטיפול שניתן לו, מה שלא קרה במקרה הזה.

לפיכך, דחה בית המשפט את טענת ההורים וקבע שהתינוק לא סבל מתשניק כלשהו טרם לידתו ושהאפניאה היא על רקע חסימתי, לא בעקבות רקע עצבי. בנוסף, נקבע שההתקפים שהתינוק חווה אינם מסוגלים לגרום מעצמם לנזק מוחי והתינוק סבל כבר בעת שנולד מפגיעה בגזע המוח, שככל הנראה גרמה לאיבוד נשימה ומנעה בליעת הפרשות באופן תקין.

 

דום נשימה ראשון בחדר הלידה

כאשר דום הנשימה הראשון מתרחש בחדר הלידה, הצוות הרפואי מחויב לפעול במהירות בכל האמצעים המקובלים על מנת לייצב את מצבו של התינוק. ברגע שמצבו מתייצב, עליו להגיע להמשך טיפול במחלקה המתאימה, תוך השגחה צמודה וקפדנית.

אם הצוות הרפואי איננו מזהה במהירות את הבעיה ומגיב אליה, איבוד החמצן עלול כאמור לגרום לנזקים חמורים ביותר, מה שעשוי לאותת על רשלנות רפואית. כמו כן, במקרים שבהם חלילה נפל או נחבט התינוק והביאו לטראומה שהובילה לאפניאה, יהיו זכאים ההורים להגיש תביעת רשלנות רפואית ולקבל על כך פיצויים כספיים בשיעור גבוה.

 

האם ישנה עילה לתביעת פיצויים?

באופן כללי, כאשר מדובר בדום נשימה, הפסקת נשימה או תשניק, כל מקרה יידון לגופו ואין לראות במקרה שפורט כאן כמעבר לדוגמה לדיון משפטי בשאלת הנזק שנגרם לתינוק.

חשוב ביותר להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני רשלנות רפואית בהריון ולידה, שיוכל לגבש את הטענות לכדי תביעה ברורה ומשכנעת. עורך הדין יבדוק האם הטיפול הרפואי שניתן ליילוד היה תקין והאם ישנו קשר סיבתי מובחן בין המחדל הרפואי שהתרחש לבין הנזק.

בנוסף, יהיה צורך לגייס מומחה שיספק חוות דעת מתאימה, במטרה לאשש את טענות התביעה ולהציג תמונת מצב אובייקטיבית שתסייע לפסיקת בית המשפט בנושא.

 

רוצה לחזור לחלק מסוים בעמוד?

מידע נוסף סביב הנושא