תסמונת אשרמן ("הידבקות תוך רחמית") היא תופעה שבה נותרות רקמות צלקתיות בחלל הרחם בעקבות גרידה שבוצעה. רקמות אלה גורמות להידבקות הדפנות, עד כדי מצב של חסימה מלאה. תופעה זו קרויה על שם יוסף אשרמן, מנהל מחלקת היולדות בבית החולים הדסה תל אביב בעבר, שאבחן לראשונה את תסמונת זו. רשלנות רפואית בתסמונת אשרמן היא מקרה מורכב, שבו לא הטיפול בתסמונת קובע את הרשלנות, אלא כל המהלכים והפעולות שהובילו להיווצרותה.
מהי תסמונת אשרמן ולמה היא גורמת?
אבחון תסמונת אשרמן מתבצע על ידי זיהוי של טראומה ברחם ובאזור הרחם, שעשויים להפחית את הסיכוי להיכנס להריונות, ליצור הפרעה ווסתית והפלות חוזרות. אם בוצעה גרידה רשלנית לאחר לידה או הפלה, קיימת כמובן עלייה בסיכון לסבול מתופעות התסמונת ולהיקלע לנזקים המיוחסים לה.
מתי מתקיימת רשלנות רפואית?
בשל המקרה המיוחד שגורם להיווצרות תסמונת אשרמן, הרשלנות הרפואית מתבטאת במעשה שגרם להופעתה: גרידה, סיבוך הריון, הותרת שאריות מהשלייה ברחם לאחר הלידה או הפלה. אבחון התסמונת אמור להתבצע בזמן אמת, על ידי הצוות הרפואי והרופא שביצע בעצמו את הגרידה או את ההליך הרפואי.
רשלנות רפואית בגין תסמונת אשרמן, יכולה להיווצר בעקבות אבחון לקוי, בדיעבד או היעדר אבחון של התסמונת. ככל שחולף הזמן, פוחתים הסיכויים להציל את הרחם הפגוע ולא יהיה ניתן לנסות ולהפריד את ההידבקויות בחלל הרחם.
סוג נוסף של רשלנות רפואית בנושא, יכולה להתבטא בביצוע לקוי של הפרקטיקה הרפואית להסרת ההידבקויות, הנקראת היטרוסקופיה. אם ההליך מבוצע שלא לפי הנהלים או פרוטוקול הטיפול, הוא עשוי להביא לנזקים בלתי הפיכים לרחם ולסכן את היכולת העתידית להרות. לפיכך, יש לפנות על כל נזק שנגרם כתוצאה מאבחון או טיפול לקוי לעורך דין שמתמחה בדיני רשלנות רפואית ולברר האם קיימת עילה לתביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית תסמונת אשרמן.
כיצד מוכיחים רשלנות בתסמונת אשרמן?
על מנת שהתביעה תתקבל ויינתנו פיצויים בגין הרשלנות, נדרשת התביעה להוכיח שישנו קשר סיבתי בין מתן הטיפול או טיב הטיפול שניתן לבין הנזק שנגרם. הוכחה זו מתבצעת על ידי חוות דעת של מומחה רפואי מטעם התביעה. לאחר שבית המשפט ישמע את חוות הדעת, יסקור את הגיליון הרפואי ואת מלוא הראיות בתיק, הוא יוכל לקבוע האם התרחשה רשלנות רפואית ולפסוק פיצויים על פי חומרת הנזק שנגרם.
השאריות לא אותרו והאם הפכה לעקרה – מקרה לדוגמה
התובעת, אם לחמישה מצפון הארץ, ילדה בניתוח קיסרי בהרדמה מלאה שלאחריו סבלה מהפרשות ריריות שמקורן ברחם. ההחלטה על ניתוח קיסרי התקבלה בשל מכלול נסיבות: צירים ללא ירידת מים, מצג עכוז ורקע מיילדותי. הניתוח הקיסרי היה תקין ואושר כי בוצעה ביקורת לחלל הרחם.
היולדת שוחררה לביתה במצב טוב, עם הפנייה להמשך מעקב רפואי וטיפול תרופתי בברזל, פנבריטין וגרמיצין. שבוע לאחר מכן, פנתה לרופא המשפחה עם חום גבוה, כאבים חזקים והפרשה דמית מוגלתית. הרופא הפנה אותה לבית החולים, שם אובחן רחם מוגדל לרבות הפרשות בעלות ריח חריף מהנרתיק. היא טופלה בטיפול התרופתי שקיבלה לאחר הלידה בתוספת תרופות נוספות. חום גופה התייצב, בדיקות האולטרסאונד שבוצעו הדגימו רחם נקי לחלוטין וכעבור מספר ימים היא שוחררה, גם הפעם תוך המשך טיפול תרופתי ומעקב רופא.
שישה שבועות לאחר מכן, הגיעה היולדת לבדיקה השגרתית אצל רופאת הנשים, שמבוצעת לכל יולדת לאחר הלידה. הרופאה שבדקה אותה, הפנתה אותה מיד לבית החולים מאחר וזוהתה פתיחה של אצבע אחת ומהרחם יוצאת מעין רקמה בעלת ריח חזק.
היולדת הגיעה לבית החולים ונבדקה וגינלית. הבדיקה העלתה ממצאים דומים לרבות "אזור היפר-אקוגני", שממלא את כל חלל הרחם. בניתוח שבוצע בהרדמה, הוצאו מרחמה קרומים ובוצע ניקיון לכל חלל הרחם. כעבור חמישה ימים היא שוחררה לביתה במצב טוב אך לאחר מספר שנים, היא אובחנה כלוקה בתסמונת אשרמן. זאת בעקבות ההליכים הרפואיים שעברה ולאחר שעלה חשדה בשל אבדן הווסת, התבלות הרחם וחוסר היכולת להרות שוב.
לצורך התביעה, נעזרו הצדדים בחוות דעת מומחים רבות. בית המשפט קבע כי אכן מדובר ברשלנות רפואית וחייב את בית החולים בתשלום פיצויים בגובה של 250,000 ₪. סכום זה כלל מספר רכיבים, לרבות: כאב וסבל, עלויות חוות הדעת הרפואיות, עזרת צד ג' מיוחדת, הוצאות משפטיות והוצאות נוספות.
האם ניתן למנוע את תסמונת אשרמן?
על פי המקרה שהצגנו, ניתן להסיק שמדובר בתוצאה מצערת, שהצוותים הרפואיים ניסו להימנע ממנה על ידי הליכים מקובלים. ולמרות זאת, היה ניתן למנוע את היווצרותה של תסמונת אשרמן, על ידי הימנעות מהותרת שאריות שלייה או חומרים הריוניים לאחר הלידה וביצוע סריקות אולטרה סאונד לחלל הרחם באופן עקבי, כדי לוודא שדבר לא נותר בתוך חלל הרחם. בנוסף, קיימת חשיבות למתן טיפול תרופתי שנועד למנוע הידבקויות בעקבות שאריות פנימיות.
אם התגלו חלקי שלייה בעקבות הבדיקות, על הצוות הרפואי לפעול מהר ככל האפשר כדי להוציא אותם ולהימנע מגרימת סיבוכים קשים למטופלת. פעולה זו תוכל להתבצע בהתערבות (היטרוסקופיה), על ידי גרידה ועל ידי מתן תרופות שמחוללות כיווצי רחם, שיפלטו בסופו של דבר את חלקי השלייה הנותרים. גם התערבויות אלו אינן חפות מסיכונים ובראשם סכנת ההצטלקויות שמובילה להידבקות חלקי הרחם ותוצאותיה הן עקרות.
אם קיימת היסטוריה של ניתוחים קיסריים, גובר הסיכון לבעיות עתידיות בפליטת השלייה. הדבר נוצר כתוצאה מצלקת שקיימת בדופן הרחם לאחר הניתוח ולכן יש לבצע בדיקת אולטרה סאונד בסיום, כדי לוודא שאין כל שאריות שנותרו בחלל הרחם.
האם כל מקרה של שאריות שלייה נחשב לרשלנות?
נקודה חשובה לעניין הרשלנות הרפואית בתסמונת אשרמן, היא שלא כל מקרה בו נצפו שאריות מהשלייה בתוך הרחם הופך אוטומטית למקרה של רשלנות. למרות זאת, בחלק לא מבוטל מהמקרים שמגיעים לבית המשפט, חלקים אלו בהחלט יצרו סיבוכים קשים שהיו יכולים להימנע, אם רק היו בודקים את היולדת בצורה ובאופן המתבקשים.
בחירת עורך הדין וגיבוש התביעה
כדי להוכיח את הקשר הסיבתי בין הטיפול שניתן לאישה המטופלת ובין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהיווצרותה של תסמונת אשרמן, נדרשת מומחיות ובקיאות משפטית רבה. בבחירת עורך הדין חשוב לוודא שמדובר בגורם שמכיר את הנושא היטב ושטיפל בתביעות דומות בעבר.
לגיבוש התיק, חשוב להעביר לעורך הדין את כל החומר הרפואי ולפעול לקבלת התיק הרפואי מבית החולים, לרבות תיאור הפרוצדורות הרפואיות ותיעוד הטיפול התרופתי וכל ההליכים שבוצעו במהלך הניתוח, הגרידה או האשפוז. בנוסף, חשוב לאסוף בצורה מסודרת כל הוצאה שקשורה לנושא וכן את התיעוד הרפואי הנלווה למקרה כמו בדיקות דם, מעקבים רפואיים, תלונות על כאבים או טיפולים במרפאות מיילודתיות לטובת ניסיונות להיכנס להריון ועוד. אם התביעה תתקבל, צפויים הפיצויים לעמוד על מאות אלפי שקלים.
