בין 7%-10% מכלל ההריונות מסתיימים בלידה מוקדמת. כל לידה מוקדמת נחשבת למצב רגיש ואף מסוכן ולכן עולה חשיבות הטיפול והמעקב בקרב היולדות והפגים שבעתיים, שכן טיפול מקצועי ונכון מסוגל למנוע תמותה עוברית ולהציל חיים.
יחד עם זאת, כל חשש ללידה מוקדמת מחייב על פי הנוהל הרפואי כיום בישראל במן סטרואידים שיצמצמו ככל האפשר את הסיכונים מהם יסבול הפג. מה קורה כאשר הצוות הרפואי מוותר על הטיפול בסטרואידים? ומתי נחשב הדבר לרשלנות רפואית?
מהי לידה מוקדמת והסיכונים בה?
לידה מוקדמת מוגדרת בישראל ככל לידה שהתרחשה לפני השבוע ה-37 להריון. ככל שהלידה מוקדמת יותר, כך עולה הסיכוי לסיבוכים מהם עשוי לסבול היילוד, לרבות פגיעה במערכות הגוף השונות ועד סיכון חיים ממשי.
לידה מוקדמת מובילה ישירות למצב של פגות, גם היא חושפת כשלעצמה את היילוד לתחלואה אפשרית רבה ולסיכויי תמותה גדולים יותר.
ככל שגילו של הפג צעיר יותר (כלומר, נולד בלידה שהתרחשה בשבוע הריון מוקדם יותר), כך עולה הסיכוי שלו לסבול מדימומים פנימיים, מצוקה נשימתית, בעיות שמיעה וראייה, בעיות מפרקים, הפרעות מטאבוליות ועוד.
גם פגות שהסתיימה ללא סיבוכים טרום לידתיים או במהלך תקופת השהות בפגייה, עשויה לכלול שיעור מסוים של סיכונים, לרבות הפרעות התפתחותיות בשנות החיים הראשונות, מחלות כרוניות, לקויות למידה, בעיות ריאות ועוד.
חשיבות מתן הסטרואידים בלידה מוקדמת
משבוע 24 להריון ועד השבוע ה-34, מתרחשת התפתחות הדרגתית של הריאות בגופם של עוברים. בשבועות אלו קיים מכלול עצום של נסיבות שמובילות ללידה מוקדמת, חלקן גם אינן ידועות. יחד עם זאת, יודעים כיום בזירה המיילדותית להצביע על שורה של נסיבות רפואיות, רקע רפואי ומהלכי הריון שעשויים להגביר את הסיכויים ללידה מוקדמת.
כתוצאה מכך, ישנה מודעות רחבה מאוד לסיכויים הפוטנציאליים ללידה מוקדמת, כאשר כל מתן סטרואידים במסגרת השבועות שבהן מתפתחות הריאות, יעזור ליילוד להתמודד עם קבלת החמצן מחוץ לרחם.
לפיכך, כיום הגישה המקובלת בעולם הרפואה היא לתת טיפול בסטרואידים בכל מצב שבו קיים סיכוי ללדת בלידה מוקדמת. מתן הסטרואידים מתרחש על ידי מתן זריקה להבשלת ריאות לירך האם, הקרויה זריקת צלסטון.
זריקת צלסטון להבשלת ריאות
זריקת צלסטון היא זריקה שניתנת לנשים הרות שטרם הגיעו לשבוע ה-34 להריונן ובמקרים נדירים יותר לנשים הרות עד השבוע ה-36. הצלסטון היא זריקה המכילה סטרואידים מסוגים ייחודיים, שנועדו לקדם את הבשלת הריאות של העובר. כך אם תתרחש לידה מוקדמת, ריאותיו של היילוד יוכלו לתפקד מחוץ לרחם בצורה הבסיסית והוא יוכל לנשום לבדו אחרי הלידה.
זריקות אלו ניתנות כאשר קיים סיכוי גדול ללידה מוקדמת מכל סיבה שהיא, לרבות חשד בלבד. זריקה זו תגביר את סיכויי היילוד לנשום בכוחות עצמו מבלי שיחובר למכונת הנשמה ויסבול מסיכוני חיים משמעותיים הכרוכים בכך.
זריקת הצלסטון עצמה לא חפה מתופעות לוואי וסיכונים והיא עשויה לעורר בעיות מעיים, ירידה בתנועות העובר, גלי חום, יציאה מאיזון רמות הסוכר אצל האם ועוד. לאור הסיכון האחרון שציינו, נשים הרות שסובלות מסוכרת הריון יצטרכו השגחה קפדנית ומעמיקה מאוד אחרי מצב העובר.
בכל מקרה, לאחר מתן הזריקה המטופלת תזדקק לניטור מצבו של העובר והערכת הסיכויים שתתרחש לידה מוקדמת בסופו של דבר.
אי מתן זריקה להבשלת ריאות
לאור הנוהג הרפואי המקובל כיום בהריונות ולידות – במקרים שבהם לא ניתנה זריקה להבשלת ריאות והתרחשה לידה מוקדמת, הדבר מהווה כשלעצמו רשלנות רפואית.
זאת מאחר וקיימת במקרים אלו חריגה ברורה וחמורה מהסטנדרט הרפואי ופרוטוקולי הטיפול המקובלים בהריונות עם חשש ללידה מוקדמת.
אם הצוות הרפואי ובייחוד הרופאים שאמונים על קבלת ההחלטות לא פעלו בחוסר מקצועיות, הפרו את חובת הזהירות, הפרו את עיקרון ההסכמה מדעת, לא שעו לפעול נוכח מצבה הבריאותי או מצב העובר, פענחו באופן שגוי את בדיקות מעקב ההריון ועוד – יהיה ניתן לתבוע בגין רשלנות רפואית עקב אי מתן טיפול בסטרואידים לפני התרחשות הלידה המוקדמת.
האם החובה לטפל בסטרואידים תמיד התקיימה?
כפי שציינו, כיום הגישה הרפואית המקובלת היא להעניק טיפול בסטרואידים לכל יולדת שנמצאת בסיכון ללידה מוקדמת של פג. הסטרואידים משרתים גם את הצורך בהבשלת ריאותיו של היילוד, מה שיצמצם את התופעות הקליניות שמהן יהיה עשוי לסבול וגם את ההימנעות משטפי דם ברקמות המוח, או סביב חדרי הלב.
אלא שגישה זו היא יחסית חדשה וקיימת רק בעשורים האחרונים. אז מהו מעמדן המשפטי של לידות מוקדמות בתקופה שלפני החובה להזריק צלסטון?
מעשה באם שילדה בשבוע ה-31 להריונה ולא קיבלה טרם הלידה זריקה להבשלת ריאות. כתוצאה מכך, פיתח התינוק דימומים מוחיים ואי-ספיקה נשימתית, שגרמו לו לשיתוק מוחין חמור. בתביעה נטען שבית החולים התרשל בטיפול הרפואי שניתן ליולדת וכתוצאה ממנו נגרמו לבנם הנזקים.
רשלנות זו התבטאה באי מתן טיפול בסטרואידים, למרות שהיולדת הגיעה לבית החולים בעקבות ירידת מים. עוד צוין בתביעה, שהיה ניתן בהחלט למנוע או לכל הפחות, להפחית את הנזק והפגיעה שנגרמו ליילוד.
בית החולים טען שהטיפול שקיבלה האם בוצע לפי המקובל בעולם הרפואה בתקופה שבה ילדה: בתקופה שבה ילדה האם, עדיין התרחשו חילוקי דעות מקצועיים רבים בזירה הרפואית לגבי מתן צלסטון, בייחוד במקרים שבהם ההרה חוותה ירידת מים והייתה צפויה להתרחש לידה מוקדמת.
לטענת הנתבעת (קופת חולים כללית), רק כמעט חודש ימים לאחר הלידה המדוברת נקבע במכון הבריאות האמריקאי (NIH) כי ישנו צורך לטפל בסטרואידים בכל מקרה שבו עשויה להתרחש לידה מוקדמת, לרבות מקרים של ירידת מים והחלטה זו קיבלה ביטוי רשמי רק כשנה וחצי לאחר מכן, בשנת 1995.
מכיוון שמבחינה מקצועית, גם המומחה שהגיש חוות דעת מטעם התביעה הסכים כי החלטת הצוות הרפואי שלא לטפל ביולדת בסטרואידים לפני הלידה הייתה נכונה, מאחר והיא התיישבה עם הגישה שהייתה מקובלת באותם ימים.
מבחינה משפטית, כאשר מתברר שהפעולות הרפואיות מתיישבות עם תפיסות רפואיות מתאימות לאותה התקופה, הדבר לא נחשב לרשלנות ולכן התביעה נדחתה בסופו של דבר.
באילו מקרים אי מתן סטרואידים במהלך לידה מוקדמת ייחשב לרשלנות רפואית?
כיום, הנהלים הרפואיים קובעים שכל יולדת שנמצאת מכל סיבה שהיא בסיכון ללידה מוקדמת תקבל טיפול בסטרואידים, גם אם מדובר במתן זריקה שהתרחשה ימים ואפילו שעות טרם הלידה בפועל.
לפיכך, כל מצב שבו קיים סיכוי ללידה מוקדמת או שהיולדת הוגדרה מלכתחילה בסיכון ללידה מוקדמת בשל נסיבות רפואיות מסוימות ולא טופלה מכל סיבה שהיא בסטרואידים במועד הרלוונטי – עשוי להיחשב כרשלנות רפואית חמורה.
אם היולדת לא טופלה בסטרואידים והתרחשה לידה מוקדמת, עורך הדין בתיק יבדוק האם מעשי הרופא והצוות הרפואי היו מתאימים לפרקטיקה הרפואית המקובלת בתקופה שבה התרחשה הלידה. עוד ייבדק האם הצוות הרפואי ביצע כל פעולה נדרשת כדי למנוע נזקים חמורים ובלתי הפיכים שנוצרו בעקבות הלידה המוקדמת.
אם הוכח שנגרם נזק כתוצאה מלידה מוקדמת, שיכולה הייתה להימנע או לשפר את סיכוייה כתוצאה ממתן זריקת הצלסטון, הדבר ייחשב כרשלנות רפואית ויזכה בסכום פיצויים שנע בין מאות אלפי שקלים ועד מיליוני שקלים, כשהנזקים הפכו לצמיתים וחמורים ביותר.
